ירוסקי נ' מוניטין, טכנולוגיה ומכניקה עדינה בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 11.6.12 ובמסגרתו התקבלה התביעה אשר הוגשה על ידי התובע (להלן: "המשיב") נגד הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת"), זאת על פי בקשת התובע.

התובע הגיש בראשית ההליך תביעה נגד הנתבעת 1 בלבד, ביום 5.9.11 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעתו באופן שתתווסף הנתבעת 2.

בין לבין, הועבר התיק לשמיעה בפני וביום 7.2.12 נעתרתי לבקשה להגיש כתב תביעה מתוקן והוריתי לנתבעת אשר הוספה להגיש כתב הגנתה בהתאם לתקנות. בנוסף ביקשתי מהתובע להודיע באם ניתן לו אישור להמשיך בהליכים כאן כנגד הנתבעת 1 וזאת בשל הודעה מטעם התובע לפיה בפר"ק אשר התנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי נצרת בפני כב' השופט עילבוני, ניתן ביום 18.1.12 נגד הנתבעת 1 צו פירוק.

בהמשך להודעתם המוסכמת של התובע וב"כ הנתבעת 1 על הקפאת הליכים כאן, ניתנה ביום 5.6.12 החלטה על להקפאת הליכים בתביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1.

ביחס לנתבעת 2, טען התובע כי חרף העובדה שכתב התביעה המתוקן מטעמו הוגש ביום 01.05.12, לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 בתוך המועד שנקבע על ידי בית המשפט.

בנסיבות אלה, זכאי היה התובע לעתור לקבלת פסק דין כנגד הנתבעת 2 וכך היה.

ביום 6.6.12 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

יוער כי בניגוד לטענת התובע כי הבקשה למתן פסק דין הוגשה עוד קודם לכן, עיון בתיק בית המשפט מלמד כי אין כך הדבר ובקשה זו הוגשה לראשונה בחודש יוני 2012 כאמור.

ביום 11.6.12 ניתן פסק דין נגד הנתבעת 2 כמבוקש והוטלו הוצאות.

ביום המחרת, 12.6.12, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצל"פ.

מאחר שהבקשה הוגשה בלא תצהיר לתמיכה בה, הוריתי למבקשת לצרף תצהיר, החלטה אשר שוגרה לכתובת המייל של ב"כ המבקשת בסמוך לאחר שניתנה, לפני כחצי שנה. תצהיר הוגש רק לפני ימים מספר וזאת בטענה שההחלטה על הצורך בתצהיר לא הומצאה לידי ב"כ המבקשת.

לטענת המבקשת, אחר שקרסה הנתבעת 1 וניתן צו לפירוקה, רכשה אותה המבקשת והחלה בתהליך מאסיבי וסבוך לתשלום החובות הרבים לנושים. לטענת המבקשת עובר להגשת התביעה כאן, הגיש התובע תביעות רבות בערכאות שונות ובעילות שונות נגד הנתבעים, לטענת המבקשת המדובר בתביעות טורדניות אשר מקורן בסכסוך אישי ועמוק בין התובע ובין בנו, מנהלה של הנתבעת 1. ב"כ המבקשת טען כי היכרותו הראשונה עם הנתבעת 1 נוצר כאשר נתבקש במסגרת עיסוקו, לבחון את אפשרות הבראתה של הנתבעת 1, או אז, התיידד עם מנהל הנתבעת 1. במרוצת הזמן וככל שהחלו התביעות להגיע לפתחן של הנתבעות, שיתפו פעולה ב"כ הנתבעת 1 וב"כ המבקשת, כך מטבע הדברים. ב"כ המבקשת טען כי גם הפעם סבר, בהתבסס על ניסיון העבר, כי לא יידרש להגיש כתב הגנה וכי התביעה תמחק או תדחה בשלבים מוקדמים אשר ייתרו את הצורך בהגשת כתב הגנה ואולם, כך לטענת ב"כ המבקשת, המדובר בטעות אנוש אשר נעשתה בתום לב אשר מקורה באי הבנה בין באי כוח הנתבעים.

ב"כ המבקשת חזר וטען כי השקיע ממון רב ומשאבים רבים לשם קנייתה של הנתבעת 1 ולא יעלה על הדעת מצב בו יינתן נגד המבקשת פסק דין בלא שהתבררה התביעה ובלא שניתן למבקשת יומה בבית המשפט ובפרט בשעה שלא ניתן פסק דין נגד הנתבעת 1.

עוד הרחיבה וטענה המבקשת כי יש לה סיכויי הצלחה גבוהים בהגנתה מפני התביעה.

לבקשה צורף תצהיר ב"כ המבקשת, אולם בניגוד לנטען בריישא לבקשה, לא צורף כתב ההגנה.

מנגד, טוען המשיב כי המדובר בטענות תמוהות וכי אין מקום לקבל את הבקשה בשים לב לפרק הזמן אשר חלף מבלי שהוגש כתב ההגנה ומבלי שהמבקשת טרחה להגיב. עוד טען המשיב כי המסכת אשר מתוארת באריכות רבה ע"י ב"כ המבקשת, הוא בעל מניותיה המרכזי, הינה פיקציה ותו לא ונועדה לצורך העלמת נכסים והימלטות מתשלום חובות. לטענת המשיב, הוא הקים בעמל רב את הנתבעת 1, כמחווה של רצון טוב, אפשר לבנו מנישואיו הראשונים לנהל במשותף עימו את החברה, דבר אשר התברר כמשגה גדול, בסופו של יום פיטר הבן את המשיב.

המשיב טען כי ב"כ המבקשת הוא עו"ד אשר מודע היטב למשמעות אי הגשתו של כתב הגנה במועד.

ביטול מחובת הצדק אינו מוצדק, בנסיבות העניין, שכן מן הבקשה עצמה עולה כי כתב התביעה הומצא כדין למבקשת.

באשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבחון בענייננו, שניים: